על האנשים

קוראים לי אורי טישלר. אחד הדברים שהכי משמחים אותי, זה להיות בחוץ. ברגל או על אופניים, בלילה בשק שינה מתחת לשמיים, ביום מתחת לעץ חרוב מצל או לאורך שביל שמתפתל במעלה ההר. אני כמובן שמח לגוון את המרחב החיצוני הזה, אבל יש להודות ולהכיר באמת – מאז שעברנו לגור בשריגים שבלב חבל עדולם ב 96′, זו הסביבה העדיפה עלי. אולי בגלל הזמינות, אולי בגלל היופי והשלווה, או שזה הניתוק המידי שנוצר אחרי 5 דקות רכיבה מהבית.

במשך שנים משכתי אנשים לצאת אתי לשטח הפתוח. משפחות עם ילדים קטנים, חברים שאוהבים כמוני לשים תרמיל על הגב ולצאת לסופ”ש ארוך בנגב המזרחי, וחבר’ה בשכונה שאחד אחד קנו לעצמם זוג אופניים והתחילו לרכוב אתי כל סוף שבוע. ואז, בוקר בהיר אחד – כמו שאומרים בסרטים – החלטתי שזה מה שבא לי לנסות לעשות כל הזמן. הפסקתי לעבוד כמנהל תפעול וייצור שנע על הקו לסין, והמטרה היא להקטין משמעותית את הרדיוס, להחליף את המטוס והמוניות ברגליים ופדלים, ולהתחיל לפגוש אנשים חדשים.

CONTACTUS

  1. 2
  2. 2
  3. 2
  4. 2