על חבל עדולם שבשפלת יהודה, ליד עמק האלה

פעם, ובעצם לא כל כך מזמן, ולמעשה אפילו כשאנחנו היינו ילדים, השם עדולם היה שגור בפי מורים לתנ”ך או הסטוריה בלבד. כביש 38 משער הגיא לבית גוברין היה בשימוש עד בית שמש, וגם זה במסורה. כביש 375 מצור הדסה לצומת האלה היה בעצם דרך עפר עם אספלט שבור ובורות. אם רצית לשים נפשך בכפך, יכולת להמר על נסיעה בכביש 383 בין צומת מסמיה לצומת עזקה, או בכביש 353 בין שריגים (לי-און) לקוממיות. צעד כזה הבטיח חוויה אותנטית ונחשב למעשה גבורה במידה מסוימת, כי בעצם… אף אחד לא ידע מה יש בדרך…

זהו חבל עדולם. חתיכת טבע משולבת בשרידי עבר אנושיים, ומשובצת בחקלאות, ישובים וקהילות. למעשה, זה היה חבל עדולם פחות או יותר עד סוף שנות השמונים של המאה שעברה. מאז הכבישים אמנם לא ממש הורחבו, אבל כן נסללו מחדש, ויחד עם עיבוי האוכלוסיה על ידי הרחבת רוב הישובים, האזור שנמצא מטר וחצי ממרכז הארץ הפך למוכר יותר, נגיש יותר, ‘ועל הדרך’ יותר כשנוסעים דרומה או צפונה. מה שכן, השם “עדולם” לא מחזיק בתואר אליפות במיתוג, ורבים מתייחסים לחבל כאל “שפלת יהודה”. זו התייחסות נכונה סה”כ, אם כי לא מדויקת, כי שפלת יהודה למעשה נמתחת לאורך כל הרי יהודה ממערב להם (בקנה מידה ישראלי, על מרחק של כמה עשרות ק”מ נמתחים כמה וכמה חבלים שונים…).

מוניציפלית אנחנו חלק מהמועצה האזורית מטה יהודה (עדולם היווה בעבר מועצה נפרדת, שאוחדה יחד עם עוד שלש אחרות למועצה אחת גדולה). עם זאת, גיאוגרפית החבל גולש למועצות יואב ולכיש, וכשמטיילים בשטח אז הגיאוגרפיה קובעת, ולא משרד הפנים. על אף האיומים הסביבתיים הממשיים שניצבים מעל שלוות החבל (תוכלו לקרוא עליהם בכפתור ‘על אקולוגיה וסביבה’), עדיין מדובר בריאה ירוקה אמתית. בשנות השישים של המאה ה 20 נקבעה למעשה סופית מפת הישובים באזור, ומאז הם אמנם הורחבו, אבל תוך שימור מקסימלי של האופי הנופי המיוחד, הרגוע והפתוח.

יש לנו כאן שרידים ארכאולוגיים והיסטוריים, חורש טבעי יפיפה, שמשתלב ביפיפיות יתר בחקלאות המתחדשת, אוכלוסיית בעלי חיים מקומית וגם חולפת, חורשות קק”ל, דרכים ושבילים. ויש כאן אנשים, אנשים טובים ומגוונים, יצירתיים ויצרנים, צנועים ומסבירי פנים.

CONTACTUS

  1. 2
  2. 2
  3. 2
  4. 2
  5. 2
  6. 2
  7. 2