המרוץ אחר הפריחה…

פעם טיילתי עם אח שלי ברגל שבועיים בהרי הדולומיטים באיטליה. זה היה חודש יולי, וחוץ מזה שירד עלינו גשם וגם ברד מדי פעם, היינו מוקפים כל הזמן בפרחים בשלל צבעים ומינים.

בארץ זה לא בדיוק ככה, וכולנו מכירים את המרדף אחרי הפריחה התורנית, מבית מדרשה של החברה להגנת הטבע – חלמוניות בדרום, חבצלות בחוף, אירוס בגלבוע, 'דרום אדום!!', גבעת הרקפות, גבעת התורמוסים…

הצרה היא, שבחלק גדול מהמקרים יש שתי בעיות פוטנציאליות – ראשית, יכול להיות שכשנגיע יסתבר שכבר פספסנו את העונה (הקצרצרה). שנית, אם לא פספסנו, אז לא בטוח שנצליח להשחיל מבט דרך אלפי האנשים שגם באו לראות, כי במוסף של 'ידיעות' היה כתוב שחייבים ללכת.

ובכן חברים, אצלנו זה יותר קל. הפריחה בעיצומה, והיא נמשכת כמה חודשים, אם לא ממש קריטי לכם איזה פרח זה ובאיזה שלב הוא נמצא, והמרחבים גדולים כך שיש מקום לכולם.

נכון, ינואר התחיל עם סופי שבוע גשומים, אבל יש למה לצפות, וחשוב לדעת –

כשיורד גשם בתל אביב או בחיפה או באשקלון, זה לא אומר שגם אצלנו יורד. אז אם קמתם בבוקר ובא לכם סיבוב על אופניים בין הפרחים – פשוט תרימו טלפון, ונגיד לכם מה המצב אצלנו.

ו…, אנחנו פתוחים גם באמצע השבוע!